בורמה שאף אחד לא ראה; לקרוא לרוחות בפסטיבל הנאגה, עם ציידי גולגלות, עם מקועקעים ועוד

16 ימים
05/01/19-20/01/19

הטיול למיאנמר (בורמה, בפי העם....) שונה לחלוטין מכל מה שאנחנו מכירים בארץ היפה והמרתקת הזו. הפעם בחרנו – לצד המפגש החיוני עם יאנגון, הבירה היפה ומלאת העניין – להרחיק מהמסלול המוכר והמטוייל ולהכנס אל שתי "מדינות" שנחשבות למגוונות ולצבעוניות ביותר במיאנמר, בהיבט התרבותי-אנושי ובהיבט הנופים והטבע. האחת – ראקין, על שפת האוקיאנוס ההודי והגובלת בצפונה בבנגלדש, והשניה, בצפון מיאנמר - ארץ הנאגה, הגובלת עם ארץ הנאגה ההודית, והמרחב השבטי העצום של ארונצ'אל פראדש. בשתי ה"מדינות" האלה נפגוש תרבויות שבטים, שלא זכו להכלל בזרם המידע הכללי המוכר והשגרתי, זה שאנו חשופים אליו. אלו הם ה"קוריוזים" ההיסטוריים, שאחרי אשר הבריטים עזבו את המרחב לפני כ-80 שנה, הם נעלמו בשולי האירועים הפוליטים, הכלכליים והחברתיים במיאנמר וצללו אל החצר האחורית של הארץ. ההזנחה הזו – רעה ככל שתהיה – "משחקת" היום לידינו, מופיעה מול עינינו במלבושים מסורתיים, בצורת הבנייה העתיקה, בקיום היומיום והווי החיים שנעלם ממקומות אחרים, הרחק מהשפעתה של תרבות המערב. במסע שלנו אל ארץ הראקין ואל ארץ הנאגה נבלה זמן בסירות נהר, כי לא תהיה דרך אחרת להגיע אל יעדינו, ניטלטל בדרכים משובשות, כי רק כאלה מוליכות אל הכפרים. נישן באכסניות צנועות, כי רק בסביבתן מתקיים הטקס השנתי של הקמת עמוד הנשמות. נאכל את מאכלי המקומיים ואיתם, כי שם אין מסעדות גורמה חלופיות. הפרס הגדול שלנו הוא במפגש, בנידחות, באותנטיות, בצבעים, בריחות ובהתבוננות ולמידה של תרבות שבטים מרוחקת ובלתי נודעת.

תמונות
תמונה-נוף

לקבלת דיוור אלקטרוני

תודה רבה על הרשמתך
המערכת אינה יכולה לקבל את הרשמתך, נסה במועד מאוחר יותר